לופוס עורי היא מחלת עור דלקתית. המחלה מופיעה פעמים רבות כאחד הסימפטומים האופיינים למחלת הזאבת המערכתית (שהיא מחלה אוטואימונית כרונית הפוגעת גם במערכות נוספות מלבד העור, כמו המפרקים, הכליות ומערכת הדם), אך היא יכולה להופיע גם כמחלה בפני עצמה, ללא קשר לזאבת המערכתית.
סימפטומים של לופוס עורי
התבטאות המחלה היא על פני עור הפנים והגוף של החולה. העור מתמלא בנגעים עגולים, אדמדמים כהים בעלי גבול ברור, שנמצאים בשטח העור (כלומר- אינם בולטים), או ששוליהם מעט מורמים מעל פני העור. על הפצעים האלה מפתחת מעין קרום קשקשי. במרכז הפצע מתפתחת רקמה צלקתית בהירה, שמשאירה סימן לאחר שהפצע חולף.
הפריחה הדיסקואידית היא פריחה כרונית, שעשוייה להמשך במשך שנים רבות. פעמים רבות היא מלווה גם בכיבים לא כואבים בפה, בחניכיים, ובתוך הנחיריים. הדלקת שיש מתחת לנגעים מגיעה עד השכבות העמוקות של העור (אפידרמיס, דרמיס וזקיקי השערה), ולכן הפגיעה ברקמה משמעותית (במקרים נדירים, יכול אפילו להתפתח גידול סרטני בתוך הנגע מסוג סרטן תאי קשקש).
הנגעים האופיינים למחלת לופוס עורי רגישים ביותר לשמש, כך שחשיפה לאור השמש עלולה לגרום להיווצרותם ואף להחמרתם. איזורים חשופים לשמש כמו הפנים, הידיים והמחשוף פגיעים יותר להתפתחות התפרחת. כמו כן, נגעים רבים מופיעים על הקרקפת, והם עשויים לגרום לצלקות שלא מאפשרות צמיחת שיער, כך שמתפתחות קרחות קטנות על הראש.
אבחון לופוס עורי
אבחון המחלה נעשה לאחר שמופיעים על פני העור הנגעים האופייניים שתוארו. אבחון מדוייק נעשה באמצעות נטילת דגימה מהעור הנגוע (ביופסיה) ובדיקתו במעבדה. בדרך כלל כאשר מופיעים הנגעים, יערך אבחון מקיף יותר הכולל גם בדיקות דם, על מנת לשלול את האפשרות שהנגעים הופיעו כסימפטום של זאבת מערכתית. כאשר הנגעים על העור מופיעים גם באיזורים שמתחת לצוואר, עולה הסיכוי שהמחלה מהווה סימפטום של זאבת מערכתית.
גורמי סיכון
- זאבת והריון: כמו בזאבת מערכתית, נשים בגיל הפיריון הן החשופות ביותר לחלות בלופוס עורי (פי 3 יותר מגברים)
- חשיפה רבה לשמש
- עישון
לופוס עורי וזאבת מערכתית
כאמור, לופוס עורי וזאבת מערכתית הן שתי מחלות שונות, כאשר הזאבת המערכתית נפוצה פי 7 ביחס ללופוס עורי. יחד עם זאת, אצל כ-10% מחולי הזאבת המערכתית, לופוס עורי מהווה את הביטוי הראשון של המחלה, ואצל 20% נוספים, תופיע לופוס עורי כסימפטום של המחלה בזמן זה או אחר.
לופוס עורי – טיפול
הטיפול בלופוס עורי מתמקד בטיפולים נקודתיים על הפצעים והנגעים המופיעים על העור. בדרך כלל נעשה שימוש במשחות המכילות קורטיקוסטרואידים (יש לציין שברוב הפעמים בהן מופיעות תפרחות על עור הפנים לא מומלץ לעשות שימוש בסטרואידים, אך כאשר מדובר בנגעים של לופוס עורי, השימוש בסטרואידים חזקים הוא הכרחי ומומלץ).
את המשחות יש למרוח בשכבה דקה, ורק על פני הנגעים ולא מסביבם. במקרים קיצוניים, כאשר המשחות אינן מועילות, ניתן להזריק את הקורטיקוסטרואידים ישירות לתוך הנגעים. בנוסף, כאשר התפרחות מתמשכות לאורך זמן, נעשה שימוש גם בתרופות נגד מלריה, שהשפעתן על הנגעים טובה, אך איטית מאוד.
תופעות הלוואי של המשחות הסטרואידיות אינן נפוצות, וכוללות פגיעה באלסטיות של העור ופגיעה בפיגמנטיציה. לתרופות נגד מלריה יש יותר תופעות לוואי, כמו פגיעה בעיניים והתפתחות תפרחות נוספות.
במשך כל הטיפול (ולמעשה- תמיד) החולים נדרשים להמנע מחשיפה לשמש, בעיקר בשעות בהן הקרינה גבוהה, ולהקפיד על מריחת קרם בעל מקדם הגנה גבוה.
סוג אחר של מחלת הלופוס הוא לופוס אנטיקואגולנט – הגורם לקרישת יתר של הדם שעלול להיווצר בעורקים, בוורידים וכדומה. להרחבה: לופוס אנטיקואגולנט